איך יוזמת "תוצרת סין 2025" והשינוי במבנה ההשקעות של סינים מחוץ לסין השפיעה על מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, והאם ישראל יכולה להרוויח מכך?
בתקופה האחרונה הטילה ארה"ב מכסים על ייבוא מוצרים מסין, והיא מגבשת המלצות על הגבלות של השקעות סיניות בארה"ב ושוקלת לתבוע את סין בארגון הסחר העולמי בגין גניבה של קניין רוחני מחברות אמריקאיות. בתגובה, בתחילה, הטילה סין מכסים נוספים על למעלה ממאה מוצרים אמריקאיים. ולאחר מכן מסרה כי היא מתכננת הורדת מכסים על ייבוא רכבים לסין, הפחתת ההגבלות על השקעות זרות בתחום הפיננסי והגברת האכיפה בקניין רוחני וזאת כחלק ממאמציה לפתיחת הכלכלה הסינית.
יש אכן אי סימטריה משמעותית מבחינת המכסים שסין מטילה על ייבוא מוצרים מארה"ב לבין המכסים שארה"ב מטילה על אותם מוצרים סינים וכן אי סימטריה מבחינת התחומים שבהם הסינים יכולים להשקיע בשווקים זרים, לעומת תחומי הפעילות המוגבלים של חברות זרות בסין.
המכסים שארה"ב מבקשת להטיל על סחורות סיניות כמעט כולם מכוונים לתעשיות הקשורות ל"תוצרת סין 2025", יוזמה המבקשת לשדרג את הבסיס התעשייתי של סין באופן מקיף. סין אישרה ב-2015 את מדיניות "תוצרת סין 2025" אשר נועדה לקדם חדשנות "תוצרת בית" ולמצב את המדינה כמעצמת היי-טק אשר שולטת במרבית התעשיות המודרניות בעולם. כדי להגיע ליעד זה, סין מעוניינת להחליף את מרבית הטכנולוגיה הזרה שהיא מייבאת בטכנולוגיה סינית. על מנת לבצע זאת, הממשלה הסינית משקיעה משאבים רבים, הכוללים סובסידיות, הלוואות ואג"ח, לתמיכה בחברות היי-טק מקומיות ותימרוץ חברות סיניות להרחבת פעילותן מחוץ לסין, במטרה לרכוש חברות זרות בעלות טכנולוגיות חדשניות, על מנת שהן יוכלו להיות בעלי הקניין הרוחני להעביר את הטכנולוגיות לסין, להקים מרכזי מו"פ ולייצר את המוצרים הללו בסין. עשרת הסקטורים המקודמים תחת מדיניות זו הם טכנולוגיית מידע, מכונות מתקדמות ורובוטיקה, חלל, ציוד ימי וספינות, רכבות מתקדמת, כלי רכב המונעים באנרגיה חדשה, אנרגיה חשמלית, מכונות חקלאיות, חומרים חדשים וביו-מד. מסתמן כי רכישות והשקעות סיניות בשנים האחרונות אכן תאמו למדיניות זו. מדיניות "תוצרת סין 2025" נחשבת כסיבה העיקרית למלחמת הסחר בין סין לארה"ב, שכן ארה"ב רואה במדיניות זו כמערערת את עקרונות התחרות ההוגנת ומהווה דרך נוספת לקידום העברה של קניין רוחני מחברות אמריקאיות.
בנוסף, עקב ההגבלות שהוטלו בשנה האחרונה על ההשקעות מחוץ לסין, מבנה ההשקעות של חברות סיניות השתנה. כך שבמקום השקעה ישירה בחברה הבינלאומית, המשקיע הסיני מבקש מהחברה הבינלאומית להקים חברה משותפת בסין (JV) והמשקיע הסיני מזרים את ההשקעה אל תוך החברה הסינית כאשר הצד הבינלאומי מתחייב להעביר קניין רוחני\טכנולוגיות בשווי ההשקעה הכספית בהתאם לאחוזים שהוא מקבל במיזם המשותף. גם במקרים אלו בשל העברת הטכנולוגיה לסין, החברות הסיניות זכאיות לסוביסדיות ומענקים מהממשל המקומי. נראה כי שינוי המבנה של ההשקעות הסיניות אינו עולה בקנה אחד עם המדיניות האמריקאית אשר רוצה שההשקעות יהיו בתחומה ולכן רוצה לתבוע את סין בגין הדרישות של חברות סיניות מחברות אמריקאיות להעביר את הטכנולוגיות לסין תמורת השקעות שהמשקיעים הסינים יבצעו בסין ועל מנת לחדור לשוק הסיני.
בישראל לעומת זאת, יש חברות סטארט אפ וטכנולוגיה רבות אשר משוועות להשקעות. בנוסף בניגוד לחברות אמריקאיות, חברות ישראליות הם בד"כ קטנות ואין להם את החוזק והמשאבים הפיננסיים על מנת לחדור לשוק הסיני לבד ולכן לרוב הן צריכות את המשקיע הסיני על מנת לחדור לשוק הסיני. בהתאם לשינוי במדיניות ההשקעות של סין בשנה האחרונה, אנו סייענו לחברות ישראליות רבות להקים מיזמים משותפים עם חברות סיניות כאשר החברות הסיניות השקיעו את ההון הנדרש והחברה הישראלית השקיעה את הטכנולוגיות. המבנה הזה מאפשר לחברות הישראליות לקבל השקעה בחברה (אם כי בישות הסינית) ודריסת רגל לשוק הסיני דרך הקשרים של החברה הסינית ותוך שימוש בהון שמעניקה החברה הסינית כמו גם סובסידיות של הממשל המקומי. אולם, החברה הישראלית חייבת להגדיר במדוייק את הקניין הרוחני שהיא מעבירה והגבלת הטריטוריה וגם לוודא שיש לה שליטה אמיתית במיזם המשותף על ידי נוכחות בפועל ואמצעים משפטיים שונים.
במצב דברים זה, נראה כי עם מלחמת הסחר אשר עלולה לפרוץ בין ארה"ב לסין, חברות סיניות יתמקדו ביבוא טכנולוגיות ממדינות אחרות אל תוך סין. ישראל, אשר ממילא מהווה יעד אטרקטיבי ליבוא טכנולוגיות עבור החברות הסיניות, תוכל לשפר עוד יותר את עמדתה המסחרית מול סין ועמדתה הכלכלית ככלל. אני צופה כי נמשיך לראות יותר ויותר מיזמים משותפים בין חברות סיניות לחברות ישראליות בתקופה הקרובה.